<h1>סמ"ג לאוין סימן שמ"ה</h1>
<h2>דף יד:</h2>
מה שאמרו בולד קדשים והתמורות שהן קרבין דורשו בפרק ואילו קדשים מריבוי המקראות, ויש דורשו מזה המקרא (דברים י"ב כ"ו) רק קדשיך אילו התמורות אשר יהיו לך אילו הולדות ונדריך זה נדר בכולן אני קורא בהם תשא ובאת.
עוד שנינו שם בפרק ראשון ממירין מן הצאן על הבקר ומן הבקר על הצאן ומן הכבשים על העזים ומן העזים על הכבשים ומן הזכרים על הנקבות ומן הנקבות על הזכרים ומן התמימים על בעלי מומין ומן בעלי מומין על התמימים שנאמר לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב ואיזהו טוב ברע בעלי מומין שקדם הקדשן (את) למומן, אבל קדם מום קבוע להקדשן אין עושין תמורה מפני שאין בהן קדושת הגוף אלא קדושת דמים. וממירין אחד בשנים ושנים באחד אחד במאה ומאה באחד, ולוקה כמנין הבהמות שהמיר (רמב"ם תמורה פ"א הל' י"ד) שנאמר בהמה ומשמע כמה בהמות שנאמר (יונה ד' י"א) ובהמה רבה.
<h2>דף טז.</h2>
תמורת הבכור והמעשר [ולדן] ולד ולדן אינם קרבין לעולם שנאמר אם שור אם שה לה' הוא (ויקרא כ"ז כ"ו), הוא קרב ולא ולדן ותמורתן קרבין (תמורה ה' ב'), ובפרק ואלו קדשים (כ"א א') דורשו מלא תפדה (כי) קדש הם (במדבר י"ח י"ז) הם קרבים ואין תמורתן קרבים, ודין המעשר כבכור והולדות והתמורות ירעו עד שיפלו מהם (בה) מום ויאכלו, של בכור לכהנים ושל מעשר לבעלים.
